על פי ארגון הבריאות העולמי פיברומיאלגיה מוגדרת כתסמונת או כמחלה מקבוצת המחלות הראומטיות. כלומר מחלות הקשורות במפרקים, ברקמות רכות וברקמות חיבור. למרות הדמיון לסימפטומים של דלקות פרקים, אין קשר בין המחלות. פיברומיאלגיה כשלעצמה אינה גורמת נזק כלשהו לרקמות הגוף, עם זאת חשוב לשמור על פעילות גופנית סדירה על מנת למנוע את החלשות השרירים.
הפגיעה העיקרית של התסמונת היא ברמת התפקוד המקצועי, החברתי והמשפחתי של הלוקים בה. החולים בתסמונת לרוב יפנו לקבלת טיפול ריאומטולוגי, אף על פי שבניגוד למחלות ריאומטולוגיות אחרות, אין בפיברומיאלגיה עדות לדלקת. את המחלה יכולים לאבחן גם רופאים למחלות פנימיות ורופאי משפחה.
איך נגרמת התסמונת?
עד היום אין ממצא המצביע על הגורם להופעת התסמונת. לעומת זאת, ידוע כי לתסמונת קיימת נטייה גנטית וכי קיימת נטייה תורשתית לחלות בפיברומיאלגיה. חשוב לציין כי לא נמצא גן ספציפי האחראי על התפרצות התסמונת אלא קיימת נטייה גנטית שמופעלת בתנאים סביבתיים מתאימים.
מחקרים הראו כי קיימת אינטראקציה בין גורמים פיזיים, נוירולוגיים ופסיכולוגיים לבין הסיכוי להתפרצות התסמונת. הכאב שאנו מרגישים מושפע לעתים קרובות מהרגשות ומצבי הרוח שלנו. דיכאון או חרדה יכולים לגרום לכאב להיראות גרוע יותר ומנגד כאשר אנחנו מרגישים כאב, זה יכול להוביל אותנו לחוש לחץ או לדאוג.
בדרך כלל, אנשים חשים כאב כאשר חלק מהגוף ניזוק (כמו בדלקת פרקים) או בעקבות פציעה פיזית. אנשים עם פיברומיאלגיה מרגישים כאב באופן שונה, כיוון והוא אינו נגרם על ידי נזק או פגיעה ברקמה שגורם לכאב. במקום זאת נוצרת בעיה המטעה את האופן שבו המוח ומערכת העצבים מעבירים את תחושת הכאב. זה לא אומר שהכאב פחות ממשי, אבל מכיוון שאין נזק פיזי שניתן לעקוב אחריו אין דרך קלה לעצור את הכאב. זו הסיבה שמדובר בכאב ארוך טווח (כרוני).
גורמים על פי מחקרים
לאורך השנים מחקרים רבים ניסו לבחון את הגורמים להתפרצות התסמונת אשר הביאו לאבחנות רבות ושונות זו מזו הנוגעות לגורמים.
1.מצב היפומטבולי-
עלי פי תאוריה זו פיברומיאלגיה נגרמת בעקבת חילוף חומרים נמוך בגוף. כלומר נוצר שימוש לא תקין בהורמון של בלוטת התריס שאחראי על קצב חילוף החומרים בגוף. מו כן, לפי התאוריה, בחלק מן החולים קיימת גם בעיה בהמרת ההורמון T4 של בלוטת התריס, שהוא ההורמון הלא פעיל, אל ההורמון הפעיל T3, ומשום שלא מגיע מספיק T3 לתאים, נוצר גם כן מצב של מטבוליזם נמוך. תאוריה זו נתמכת על ידי מחקרים שהראו שכיחות גבוהה בית חולים שאובחנו עם הפרעות בבלוטת התריס ובתסמונת פיברומיאלגיה. כמו כן, קיימים סימפטומים דומים בין השתיים.
2.מחסור בהורמון הקורטיזול-
גישה נוספת טוענת כי יש קשר בין התפרצות התסמונת לבין רמות נמוכות של הורמון הקורטיזול המופק באופן טבעי מבלוטת יותרת הכליה. השוו רמות קורטיזול בין קבוצות של חולים לקבוצות ביקורת במספר דרכים שונות. ברוב המכריע של המחקרים נמצא הבדל מובהק סטטיסטית המראה כי בממוצע, רמות הקורטיזול בחולים נמוכות יותר. רמות קורטיזול עולות בדרך כלל עם העלייה ברמת הכאב. נמצא שחולים בפיברומיאלגיה לא יכולים להעלות כדרוש את רמות הקורטיזול עם הגעת הכאב, או שייתכן שחוסר היכולת להעלות את רמת הקורטיזול היא הגורמת לכאב.
3.גורמים פסיכולוגיים-
רבים בעולם הרפואה מאמינים כי יש קשר ישיר בין גורמים פסיכולוגיים לבין התפרצות הפיברומיאלגיה. הגורמים הפסיכולוגיים המרכזיים הם לחץ נפשי וחוויות טראומטיות העלולות ליצור פוסט טראומה אצל המטופלים. במחקר שנעשה בקרב נשים הלוקות בתסמונת נבדק האם הנשים החולות חוו יותר אירועים שליליים מאשר הנשים הבריאות. כמו כן בדקו את זמן התרחשות האירועים בהקשר לזמן התפרצות המחלה.
נמצא שבילדות או בגיל ההתבגרות 51% מהחולות חוו אירועים שליליים מאוד בהשוואה ל-28% מהבריאות (קבוצת הבקרה). האירוע הנפוץ ביותר היה בעיות ביחסים עם ההורים. לפני התפרצות המחלה, 65% מהחולות חוו אירועים שליליים. אירועים נפוצים נוספים הם בעיות כלכליות או בעיות עם בן הזוג. בשנה האחרונה לפני המחקר, 51% חוו אירועים שנתפסו כמאוד שליליים, בהשוואה ל-24.5% מהנשים בקבוצת הבקרה. נראה שאירועים קשים מבחינה נפשית ולוחצים הם מאוד נפוצים במחלת הפיברומיאלגיה.
מהם התסמינים?
הפיברומיאלגיה מאופיינת בתסמינם של כאב מופשט וכרוני בנקודות שונות בגוף ללא הסבר פיזיולוגי, עייפות כרונית ולעיתים גם בעיות במערכת העיכול.
התסמינים העיקריים של פיברומיאלגיה הם:
- כאב
- עייפות קיצונית כרונית
- הפרעות שינה.
ההשפעות של תסמינים אלה משתנה מאדם לאדם ומיום ליום. אנשים רבים יש התלקחות של כאבים באופן פתאומי מעת לעת, כאשר בזמן התפרצות כזו התסמינים שלהם הופכים להיות גרועים יותר.
אנשים עם פיברומיאלגיה לעתים קרובות אומרים כי עייפות היא החלק הגרוע ביותר של המחלה וכי הם אינם מצליחים לחשוב בבירור או לזכור דברים כראוי.
הכאב עלול להרגיש כאילו הוא משפיע על כל הגוף או שהוא עלול להיות חזק במיוחד רק בכמה אזורים. החולים מדווחים על החמרה בכאב במצבים של מזג אוויר קיצוני.
מאפיין נוסף הוא רגישות קיצונית ללחץ בנקודות מסוימות בגוף (18 נקודות רגישות).
דרכי טיפול
מכיוון ולא קיימת אבחנה מדויקת בנוגע לגורמים להתפרצות התסמונת המטרה העיקרית בטיפול בה היא לשמר את היכולת התפקודית, לשפר את איכות החיים, ולהפחית את התסמינים.
הידרותרפיה- טיפול פיזיותרפי המתבצע במים ומשלב תרגילים ותנועה מתחת למים.
טיפולים פסיכו-תרפים- היפנוזה, דמיון מודרך, CBT, ושיטות מבוססות על מדיטציה העוזרות למטופלים להתמודד בצורה טובה יותר עם הכאבים והתסמינים המלווים את התסמונת.
דיקור- דיקור בנקודות טריגר מרכזיות יכול לעזור בהפחתת הכאב.
טיפול תרופתי- ניתן לתת תרופות נוגדות דיכאון וחרדה שהתברר כי אצל חלק מהחולים יש להן השפעה על הכאב. בנוסף ניתן להיעזר במשככי כאבים שונים אך חשוב לזכור כי אין ליטול כמות גדולה לעיתים תכופות עקב תופעות הלוואי הנלוות לכדורים.
טיפול בלייזר רך
לייזר רך או לייזר בעוצמה נמוכה (LLLT) הוא אנרגיית אור מונוכרומאטי – בעל אורך גל מוגדר אחד, וקוהרנטי – מתקדם בפאזה אחת, ובכיוון אחד. הלייזר הרך פועל על פני העור, ובו-זמנית חודר דרכו לעומק הרקמות ללא אפקט של חימום וללא פגיעה בעור. טכנולוגיית הלייזר הרך, עד כה הייתה שמורה למכונות גדולות ונייחות הנמצאות במרפאות, בתי חולים ומכוני כאב. הטכנולוגיה הזו משמשת כבר שנים את מיטב המומחים בארץ ובעולם, והינה שיטה טיפולית מוכחת, מוכרת ויעילה מאוד.
כיום ניתן לטפל בכאבי הנובעים מפיברומיאלגיה באמצעות טכנולוגיית הלייזר הרך שהוכחה כיעילה בהקלה על כאבים מבלי לצאת מהבית. הבי קיור לייזר הוא מכשיר רפואי לשימוש ביתי שהצליח לרתום את טכנולוגיית הלייזר הרך לתוך מכשיר ביתי, נייד ונוח לשימוש. הבי קיור לייזר הוכח מחקרית כיעיל בטיפול בכאבים. במחקר שנערך במכון ואוניברסיטת פרם ברוסיה ובדק את יעילות בי-קיור לייזר, נמצאו המסקנות הבאות:
- בי-קיור לייזר הפחית את הכאב פי 3.5 ממטופלי קבוצת הביקורת
- בי-קיור לייזר הפחית ואף מנע צריכת משככי כאבים
- בי-קיור לייזר סייע במניעת סיבוכים נוירולוגיים, תחושתיים, מנע והפחית סיבוכים תפקודיים ואסתטיים
איך זה עובד?
הלייזר הרך, הוא אנרגיית אור שחודרת לעומק הרקמות, ומעוררת תהליכים ביוסטמולנטים בגוף העוזרים לו להתמודד עם הכאב על ידי עידוד שחרור של אנדורפינים, שהם הורמונים טבעיים המיוצרים במוח וגורמים לשיכוך הכאב אותו חש המטופל.
האנדורפינים מפחיתים את עוצמת הכאב שחש המטופל. בהיעדר כאב, המטופל יכול לחזור לשגרה לעלות ברמת התפקוד, עד חזרה לתפקוד מלא.
הטיפול בפיברומיאלגיה הוא בהתאם לנקודה בה חש המטופל את הכאב.
